מאמרים

הוא והיא שומעים פעמוני חצות  וליבם עונה להם כהד.

הייתם מאמינים שחתן צעיר , בליל כלולותיו, ידרוש מכלתו הטריה להחזיק לו את הנר דולק כל הלילה, כדי שיוכל ...ללמוד את פרשת השבוע  ?

וכך כתוב  [בתרגום חלקי שלי – י"א] :  " מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה . מה עשה ? 
כיוון שהכניסה , עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה בפרשה [ושונה באגדות].  אמר לה :
 "טלי נר והאירי לי".  נטלה נר ועמדה לפניו מאירה מערב עד הבוקר. [והיה פותח ספר
 (=גולל כמו ספר התורה שעשוי מיריעות) ומגלה אותו מראשו לסופו, ומסופו לראשו.] [בנוסח אחר :  והיתה פותחת ספר  ומגלה אותו מראשו לסופו, ומסופו לראשו.]" מדרש תהלים (בובר) מזמור נט ד"ה [ג]
לכאורה, יש כאן מסר תובעני-שוביניסטי המספר על הבעל הטרי שמראה לאשתו מיד מרגע-הנישואין
הראשון מהו מקומה האמיתי של האשה : להיות פמוט לנר הדולק, משרתת לגבר כ"כלי-חפץ לכל חפצו"  - 
 ולשתוק ! 
הסיפור, שלכאורה, נראה לנו מוזר, תמוה ואף משעמם, מצפין בחובו, כנראה, גם סיפור רומנטי, וגם פן ארוטי,
אבל בעיקר מסרים חברתיים-עקרוניים מהותיים....
וחשובים ביותר  לגבי מיצוב  האשה היהודיה  בכלל - ובעולמו של הגבר הדתי  החפץ ללמוד תורה – בפרט.
מה עוד, כאשר הוא בנו של גדול חכמי דורו , בנו של רבי עקיבא.
אבל הקורא בעיון בסיפור זה [ראה : פרופ' רות קלדרון: "השוק. הבית.הלב"] יתהה ,
עד מהרה על מוזרויות נוספות שבו : האם דווקא זו צורת הבילוי שירצה חתן צעיר בליל-כלולותיו?
 ולמה הכלה שותקת ?  והרי את הנר אפשר להניח על השולחן או על פמוט רגיל ?!
 ואם בעלה חושק דווקא בלימוד תורה הלילה, יכולה הכלה הצעירה לחשוב לעצמה, שלא "יבלבל לה את המוח" –
 היא הולכת לישון !  ועוד.  אז בואו ונאיר  את הסוגיות העולות מסיפורנו.
קודם-כל הבה נסיר את מסיכות-הזמן והאוירה והמנהגים : בואו נחזור לזמן חיבור הסיפור 
 (פחות-או-יותר במאה הראשונה לספירה) ונסתכל עליו מקרוב כאילו אנו שם,
במחיצת גיבורינו הנרגשים לקראת ליל-כלולותיהם.  ה"נר" הוא מנורת שמן, שבקצה פתילה דולקת ויש להחזיקו ,
 או להעמידו היטב, לבל ייזל השמן החם שבתוכו. ה"ספר" כרוך לא בדפים-דפים, אלא כמגילה גלולה
 {בד"כ מקלף עשוי עור). אבל העיקר הם החתן והכלה המותשים מהטכס המרגש מתחת לחופה,
מהריקודים הארוכים, מהאורחים הרבים שכבר הלכו לדרכם. שני הצעירים נכנסו זה עתה לחדר-המיטות שלהם,
 התפשטו מבגדי-הכלולות ולבשו את כותנות-הלילה הדקיקות השקופות למחצה.

הכלה הביישנית והצנועה ממהרת להיכנס למיטה (כפי שאולי הורתה לה אימה מבעוד יום לקראת הלילה
הייחודי המיוחד הזה, של ייחוד ואיחוד-בשרים-וישויות .: רק ליל אמש, הוא לא יחזור...) מצפה להוראות בעלה.
לגודל הפתעתה , לא רק שאינו נכנס למיטה, אלא פונה אליה מתוך חשכת-החדר, בעדינות ונועם,
בקול מתוק כדבש : " הדליקי לי את הנר ." הוא עומד ליד השולחן. על השולחן הנישא שליד המיטה
 מגילות-מגילות, כצפוי אצל תלמיד-חכמים גדול כמוהו. היא מתקרבת אליו עם נר-השמן הדולק והוא מתחיל
לגלול את המגילות  ולגלותן לפניה , תוך קריאה ומלמול חרישי, אך בהדגשת המילים והגייתן,
כך שתשמע ותוכל להבין ! ואף מספר אגדות והגדות שיבהירו לה את פרשת-השבוע.
 היא מתקרבת אליו עוד ועוד , כדי להאיר לו מקרוב, וגם כדי להיות איתו ועימו ועם עולמו שאינו מוכר לה.
והוא ממשיך כדי להיות עם שתיהן, שתי האהובות שלו, אשתו הצעירה אותה עדיין אינו מכיר, והתורה,
אותה הוא כבר מכיר היטב. לא חוקי הלכה ודינים יביא בפניה הלילה , אלא אגדות וסיפורים-קלי-קליטה והבנה.
הרי, ברגיל, נשים אינן רשאיות ללמוד תורה . אבל דווקא בגלל כך הוא מכניסה לעולמו ואהבותיו,
 כדי לשתפה עימו. והוא ידבוק בה. כך עומדים כל אותו הלילה שני הצעירים בחדרם שהוא רק שלהם,
כשהם כמעט עירומים, וחשופים בכותנתם הדקיקה, לאור הנר היחיד, וגוללים זה בפני זו את מגילת-חייהם
הישנה-חדשה ומעל ליצרים, יוצרים לעצמם מגילת-חיים ריגשית-רוחנית חדשה שהיא שלהם, שלהם בלבד.  
במשעול בלב שדות זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו  כברכת שלום.

כל הכוכבים נושרים אל הביצות וטובעים בתוך ערפל כבד.
הוא והיא שומעים פעמוני חצות  וליבם עונה להם כהד.
 
כל הכוכבים כבים עם שחר. הרקיע צח וגם אפור.
הוא והיא חוזרים בדרך יחד -  רק ליל אמש, הוא לא יחזור.