תחבולות ותככים בחצר המלכות
פה, ביולקוס, היו המלכים ממשפחתו של פריכסוס. המלך קרתאון היה דודו.
סיפורנו עובר עתה לעיר העשירה יולקוס, (היא עיר-הנמל וולוס ביוון של ימינו), לרגלי ההר הגבוה פליון (מהריה הגבוהים של יוון), בארץ תסאליה. פה, ביולקוס, היו המלכים ממשפחתו של פריכסוס . וזה הסיפור :
לאיולוס, מלך יולקוס, היו שני בנים קריתיאון,הבכור, יורש-העצר, וסלמוניאוס, הצעיר.
קריתאון נשאר ביולקוס, ליד אביו ואילו סלמונאוס בן איולוס, פנה למקום אחר, בו ייסד את העיר סלמוניאה ומלך בה. אשתו מתה לאחר לידת בתם טירו, ואז סלמוניאוס התחתן עם סידרו המרשעת, ששנאה את טירו והתעמרה בה. יום אחד התיימר להיות זאוס ודרש שהעם יעריצו ויכבדו כמו את זאוס, מלך האלים, אל השמים והסערה, הרעמים והברקים. הוא אף ניסה להוכיח זאת ע”י דוודים גדולים ורועמים שגרר אחרי מרכבתו והשלכת לפידים בוערים באוויר . . . עד שזאוס רגם אותו בברקיו וברוב זעמו חיסל גם את עירו.
בינתיים התבגרה טירו לעלמה יפהפיה וחיפשה את מזלה מחוץ לבית, הרחק מאמה המרשעת סידרו. יום אחד ראתה מרחוק את אל-הנהר אניפאוס, זה הנהר הזורם ליד יולקוס ומפריד בינה לבין ההר הנישא פליון, והתאהבה בו נואשות. אלא שאל הנהר המבוגר והמיושב-בדעתו ,לא התייחס כלל אל הנערונת הצעירה וסירב לכל חיזוריה. למרות אזהרות אימה החורגת סידרו, טירו, שגדלה לאור נסיבות כה אומללות, חיפשה דמות אוהבת בחוץ, הרחק מאימה , ולכן נהגה לשוטט בקרבת הנהר בתקווה שאניפאוס יצא אליה, אך לשוא. הרי בבית חיכתה לה רק אימה המרשעת - אז הילדה האומללה המשיכה לשוטט לאורך החופים הירוקים המקסימים ולהתפלל לאהבת-אמת מנחמת. את מצב הדברים הזה ניצל פוסיידון, אל הימים והאוקיאנוסים, ששום דבר שהתרחש בכל גופי-המים שבעולם ובקרבתם לא נעלם מעיניו. הוא ראה את טירו המשוטטת בתקווה ליד חופי הנהר אניפאוס והתאהב בה. אז למה שלא ינצל את המצב לטובתו ? יום אחד, סוף-סוף יצא אליה אניפאוס מתוך מימי הנהר, יפה וזוהר מאין-כמותו, קרני-השור שלראשו זהובות באור השמש השוקעת, וגופו הגברי, רטוב מהמים, זוהר אף הוא באור השקיעה המזהיב-כל, ועטור בשובלי אצות ירוקות וכחולות. עטרת אצות זהובה קישטה את ראשו ככתר נהדר שהופז אף הוא באורות השמש הנושקת למים. טירו , כמובן, לא יכלה לדעת זאת, אך לא היה זה אניפאוס אהובה, אלא פוסיידון שהתחזה אליו (כי אלים יכולים להתחפש כרצונם). ואכן, היא נפלה לזרועותיו כפרי בשל. טירו התעברה ומפי פוסידון נודע לה כי צפויים לה תאומים. טירו הסתירה את דבר ההריון מאימה וכך, לאחר הלידה, נאלצה לנטוש את הילודים בשדה, לרחמי-האלים וחיות-הבר, כפי שעשו אז נערות רבות אחרות שהתעברו בצורה דומה, כי , אחרת, היו , בודאי, נידונות למוות בסקילה. אך היא לא עזבה לגמרי את ילדיה, אלא היתה מגיעה אליהם מספר פעמים ביום, בהיחבא, כדי להיניקם ולטפל בהם קצת. יום אחד התפרצו הסוסים מהשדה הסמוך ועברו ליד הילדים החבויים בתוך העשב הגבוה ואחד מהם, במקרה, בעט בראשו של אחד התאומים. היו אלה סוסי המלך קרתאון, מלך יולקוס. אז התנצל המלך לפני האם , ומשראה את יופיה התאהב בה, אסף אליו את טירו עם שני ילדיה ואימץ אותם כבניו החורגים וקרא לאחד מהם נלאוס, ולתינוק השני החבול בפניו פליאס (“בעל החבורה”). כזכור, כפי שסיפרנו קודם, קרתאון זה היה אחיו הבוגר של סלמוניאוס, כלומר הוא דוד של טירו. קרתאון וטירו הולידו עוד שלושה בנים נוספים, והבכור בהם אייסון , יורש-העצר של מלך יולקוס. כשגדלו התאומים-השניים גילו את האמת אודות אימם ויצאו לנקום בסבתם החורגת סידרו. סידרו נמלטה על נפשה אל מקדשה של הירה. נלאוס הציע להשאירה שם, אך פליאס חדר אל תוך המקדש, תפס אותה ושחט אותה על מזבח המקדש ההוא. הירה לא סלחה לפליאס על שלא כיבד את מקדשה כמקום מקלט לסידרו הבורחת והחליטה להינקם ממנו.
בינתיים עברו שנים רבות. וכשהמלך קרתאון, מלכה הזקן של העיר יולקוס, היה על ערש דווי , ציווה להוריש ממלכתו לבנו הבכור אייסון, הבכור, הישר והנכבד, היורש הראוי. וכך היה . ואכן, המלך אייסון היה מלך ישר וצדיק. לו ולפולימדה אישתו נולד בן : פרומאכוס. אך לא לאורך זמן נמשכה השלווה ביולקוס.
כי האח החורג, פליאס, היה בן-בליעל גס, אלים ומחוצף, ובלי-הרף זמם מזימות רעות נגד המלך אייסון, אבל המלך האציל תמיד היה סולח לו ומוחל על מעשיו . עד שלימים אסף פליאס, הצעיר הפרוע וחסר-המעצורים, חבר-פוחזים וריקים והדיח את אַייסוֹן המלך, ותפס את השלטון ביוֹלְקוֹס. פליאס טבח אז רבים מקרוביהם או גרשם מן העיר. כך גם את אחיו נֵלֶאוּס, שהרחיק עד למֶסֵנֵה בפֶּלוֹפּוֹנֵסוֹס ויסד שם את העיר פּילוֹס. פליאס לא רק שגזל מאייסון, המלך-לשעבר, את כל נכסיו ותואריו וכבודו, אלא אף החזיק אותו, עם משפחתו, במעצר בית בביקתה דלה ועלובה שגגה השפוף דולף ובתנאים קשים וגם הרג את הבן הבכור פרומאכוס. בינתיים הרתה פילומדה ובטנה התופחת גילתה לעין כל את הולדתו המתקרבת של בן נוסף. פליאס העריץ רצה להבטיח את העברת השלטון רק לבנו-שלו ולכן החליט להרוג את התינוק שייוולד. הדבר נודע לאחד מעבדי המלך המודח, והוא מיד הזהיר את אייסון ופולימדה.
כשנולד התינוק קראו לו יאסון. במקום לשמוח, ההורים המודאגים הודיעו ברבים שבנם חולה אנוש וכעבור ימים אחדים התנהגו כאילו תינוקם מת, החשיכו את הבית ואף ערכו לו טכסי-מספד מלווים ביללות קולניות ולוויה גדולה. אבל מי זו הדמות החומקת בסמטאות העיר החשוכה בלילה? ומהי החבילה שהיא נושאת בזהירות כזו?
בו-בלילה, בחסות החשיכה, עטפה פולימדה את תינוקה הרך בחיתולי הארגמן שלו ומסרה אותו לידי שליח שהעביר את יאסוֹן התינוק והבריח אותו להר פֵּלִיוֹן, ושם מסר אותו לקֶנטַאוּר חירוֹן, שהיה מחנכם המפורסם של בני אלים, נסיכים וגיבורים ידועים.
- ראה המשך : הרצאות לגמלאים :מורה לחיים – קנטאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה