9) הצעיר שהתחפש לזקנה - (המילטון, - לפי אובידיוס) פומונה היתה הנימפה היחידה שלא אהבה את היער, כי ליבה היה נתון לגני-פרי ולפרדסים בלבד. היא נהנתה ממלאכת-הגיזום וההרכבה ומכל ששייך לעבודת-הגנן. התרחקה מאנשים , בעיקר מגברים, ונהגה להתבודד בין העצים האהובים עליה . מכל אלה שרצו בה, היה וירטומנוס הנלהב ביותר. אולם הוא ידע שלא יוכל להופיע בפניה בצורתו שלו, גבר צעיר ונאה , על-כן היה מתחפש כפעם בפעם לקוצר פשוט המביא לה טנא מלא שעורה , או לרועה הצועד בכבדות , או שהופיע לפניה בדמות צעיר הגוזם בכרם .
כך הצליח להשביע עיניו בזיוה , אפילו שידע שלעולם לא תביט על גבר צעיר שכמותו . לבסוף ערך תכנית טובה יותר : הוא הופיע לפניה בדמות אשה זקנה , ולא נראה בעיני פומונה מוזר כלל כשהזקנה שיבחה את פירות-גנה ובאומרה "אך את יפה מכל פירות גנך" , ונשקה לה . ה"זקנה" הוסיפה לנשק אותה שוב ושוב שלא כדרך נשים זקנות , ופומונה נחרדה . בראותו זאת הירפה ממנה והצביע על העץ הסמוך, עליו השתרגה גפן רבת-אשכולות אדומים ויפים ואמר לה רכות : "מה נאים הם שניהם כשהם ביחד - וכה שונים כשהם לחוד : העץ ללא תועלת והגפן תסתרח על האדמה ולא תוכל לשאת פרי. וכי לא דמית את לגפן כזאת ? את מתרחקת מכל אלה שרוצים בך ומנסה לחיות לבדך . אולם הקשיבי לדברי אשה זקנה האוהבת אותך יותר מכפי שנדמה לך . ישנו איש אחד , וירטומנוס שמו ואת אהבתו הראשונה והיחידה . גם הוא אוהב גנים ופרדסים וירצה לעבוד לצידך . טוב תעשי אם תיעני לו . הרי יודעת את כי העלמות בעלות לב-האבן שנואות על ונוס אלת האהבה".
"הזהרי-נא מזעמה של ונוס" התחנן אליה "והטי חסד לאוהבך האמיתי " ובאומרו כך השליך מעצמו את בגדי-התחפושת ועמד לפניה בכל זוהר נעוריו . פומונה לא יכלה לעמוד עוד בפני יופי זה , שניחן גם בשפה כה נמלצת – ומאז עבדו שני גננים בפרדסה .
3) גשם של זהב האשה השלישית ש"זכתה" להכיר את זיאוס מהכי קרוב שאפשר, היתה דנאה , בתו היחידה של אקריזיוס , מלך ארגוס , שגם היא נודעה ביופיה . אקריזיוס פנה לאורקל של דלפי : בשאלה האם לא יהיה לו יורש ? הכוהנת ענתה לו , כרגיל , בתשובה מוזרה : בנה של בתך יהרוג אותך .
אקריזיוס המבוהל לא רצה להיאשם בהמתת ביתו ולכן ציווה לכלוא את דנאה בבור עמוק חצוב בסלע באיזור שומם ומבודד מאיש , מאחורי סורגים ובריחי-זהב . שוב, היה זה זיאוס , באחד משיטוטיו במרומים, שהציץ ביופיה של דנאה - ונפגע . הנסיכה ראתה מרחוק גשם מופלא וקסום של טיפות ומטבעות של זהב , שהלך והתקרב אליה , חדר לחדר הצר , דרך הסורגים שבתקרה , הציף את כולה ואף חדר לתוכה . היה זה זיאוס המחופש. מזיווג אלוהי זה נולד התינוק פרסאוס . אקריזיוס , הסבא בעל-כורחו , לא היה שמח על כך, אולם כיוון שלא רצה להעלות עליו את זעם האלים, החליט גם הפעם לא להרוג את בתו ונכדו אלא לשלח אותם על פני הים בתוך קופסת עץ.
כשגדל פרסאוס , הוא התנדב להביא למלך האי , אליו נסחפו הוא ואמו , את ראשה של מדוזה . היתה זו משימת-התאבדות בעליל . אלא שלפרסאוס עזרו האלים אתנה והרמס . הם דאגו לו לתחפושת מתאימה . הם נתנו לו זוג סנדלים מכונפים , היכולים להטיסו לכל מקום שיחפוץ וגם כובע קסום ההופך את חובשו לרואה-ובלתי-נראה . אתנה נתנה לו גם מגן מלוטש ומבריק כמראה . בעזרתם הצליח פרסאוס להתקרב אל מדוזה , שלא יכלה לראותו , כמובן, ולכרות את ראשה המלא בשערות-נחשים מבעיתים . בדרכו המעופפת הביתה הצליח פרסאוס גם לשחרר את אנדרומדה מהמפלצת הנוראה שעמדה לטרוף אותה.
ראה המשך: הרצאות לגמלאים: למה האלים מתחפשים ? [6]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה