בס"ד
בהר פליון, שמעל לעיר יולקוס גרו הקנטאורים. הם היו יצורים שצורה מוזרה להם : חציים אדם וחציים סוס, חזקים ופראיים ביותר, ובעלי מזג סוער ואלים, צמאי-קרבות ורצחניים. הקנטאורים חיו חיי פרא סוערים, ובילו ימיהם בציד ושוד. הם אכלו בשר חי והשתכרו בקלות – השתכרות נטולת כל רסן, שגרמה לצרות ואסונות . הקנטאור חירון, לעומתם, היה שונה מחבריו. בניגוד להם היה חירון מפורסם בטוב-ליבו, חכמתו ויושרו. חירון היה זקן וחכם מאד ונבון לאין-שיעור. הוא היה גיבור-ציד , ובימי נעוריו נלווה לא-פעם לארטמיס בצאתה לצוד ציד. הוא היה גם מגיד-עתידות , קוסם-מכשף, עסק בהתעמלות וספורט ובעיקר בחוכמת-הרפואה ובמוסיקה. הוא שגילה רזין-דרזין במוסיקה ובכמה צלילים היה מסוגל לרפא חולים. הוא היה חכם ונדיב וניהל , במערה שלו שבהר פליון, מעין בית ספר, בו חונכו רבים מגיבורי המיתולוגיה היוונית . על חירון סיפרו שהוא גילה והורה את תורת הרפואה, בצד מדעים אחרים כנגינה על נבל, שירה, תורת הנאום – ולחימה וציד, חשבון ומדעי-הטבע והעולם. אל מערתו אשר בהר פליון שבארץ תסאליה נהרו אלים, מלכים, גיבורים ואנשים – וביקשו עצה ותושיה. במערתו נערכו , בהדרכתו, הסכמים ובריתות-ידידות בין מלכים וגם בין האלים ובהמשכם – משתאות-אלים. גם חתונתם המפורסמת של הנסיך הגיבור פלאוס ואלת-הים תטיס, הוריו לעתיד של אכילס הגיבור, נערכה פה. את כל האירועים האלה ראו והפנימו תלמידיו . מכאן נפוצו על פני הארץ וכל מלכויותיה מנהגי כבוד, הגינות והוגנות, איש לרעהו, לזקן ולחלש, לחולה ולעני ודלפון, להולך הרגל, לנווד ולנוסע בדרכים. לא היה לו, לחירון הקנטאור, מתחרה כמורה ומחנך ושמו נודע לתהילה בכל יוון. הגיעו הדברים עד כדי-כך שמיטב הגיבורים והמלכים ביוון – ואף מחוץ ליוון - היו שולחים את בניהם ללמוד אצל חירון ולהתחנך אצלו. הרקולס הגיבור היה תלמידו, וכן הרופא המהולל אסקולפיוס בן-אפולו , ואף אקטיאון , הצייד המהולל, והנסיכים פליאוס וטלמון (שהביאו אליו אחר-כך גם את בניהם אכילס ואיאקס (מגיבורי מלחמת-טרויה), טידאוס, אטראוס ותאייסטס, ורבים אחרים. יש סברה שחירון היה מלכם הטוב של הקנטאורים. אחרים סיפרו עליו שהיה חצי-אל. בכל מקרה הוא היה בן-אלמוות וכבר היה זקן כשהגיע אליו יאסון התינוק הרך החדש, אבל המשיך ללמד את תלמידיו הרבים גם את חוכמת-הקרב וטכסיסי-הלחימה בכל כלי-הנשק שהיו מוכרים אז, בכח ובמרץ רב, בזריזות ונחישות, כאילו היה צעיר כמוהם. הוא גם לימדם את השימוש בצמחים לרפואה , וגם את חוכמת-השלטון והנימוסים הטובים, אבל גם קסמים וכישופים. לכל אחד מחניכיו היתה לו תוכנית-לימודים מותאמת במיוחד לאופיו וכישוריו. אכן – מורה לחיים !
בהשגחתו של חירון הנבון והפיקח גדל הנער והתחנך עד לגיל עשרים – בטוהר-לשון, טוהר-מחשבה, הגינות ומעשים טובים. בעשרים שנות גדילתו וחינוכו במערתו הנפלאה של חירון, הכיר יאסון והתיידד עם עשרות בני-אצילים, תלמידים-חניכים כמוהו, שלמדו שם אף הם, אך הוא לא ידע דבר על מוצאו הנעלה , ואף אחד לא גילה לו את הסוד. אבל כשגדל, והשלים את חינוכו ולימודיו, לא נותר עוד נה ללמדו והגיע גם הרגע להיפרד ממחנכו הדגול וממערתו הפלאית. רק עתה הגיע הרגע של המחנך הדגול לגלות לתלמידו הנבון מי הוא, מי הוריו, ולספר לו את כל שדרוש על בית המלוכה ועל הארץ היפהפיה הפרושה לרגליהם. בבוקר אותו יום, יום הולדתו העשרים של העלם יאסון, חירון הביאו אל פסגת-ההר, שם היתה כיכר רחבה מעל מצוק הסלע התלול הצופה לעבר יולקוס ותסאליה כולה. המורה הישיש התישב בכבדות-מה על המושב המיוחד שנחצב עבורו בסלע והצביע לעבר העיר וההרים שמסביב לתסאליה . "שם צפונים עתידך ותהילתך" , אמר לעלם הצעיר "ולשם תוכל ללכת עכשיו, מלווה בברכותי. אבל, בלכתך, קח עימך את אלה" אמר והושיט ליאסון צרור ארגמני , "ושמור עליהם מכל משמר, כי הם ההוכחה היחידה שתוכל להביא בבוא היום , לזהותך המלכותית". שמח יאסון שהשלים את חינוכו, נפרד מחירון, הביע את רגשי-תודתו העמוקים על הצלתו , על הכנסת-האורחים והחינוך המעולה שספג ויצא לעבר הגורל המחכה לו בעיר הרחוקה שלרגלי פליון, כדי לחפש הרפתקאות ואולי גם למצוא תהילה.
מורה לחיים – קנטאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה