בס"ד
הגדת הגאולה של פסח
"ובין הדורות איך בנינו הגשר" – הרהורים על הגדת-פסח – יוסף אלון
(בעקבות מפגש בנושא זה עם ותיקי-גשר, בבית-היוצר, שבוע לפני ליל-הסדר)
" לא חוכמה לראות רק את התוצאה. חשובה לא-פחות היא הדרך שהובילה אליה" (אסתר מורגנשטרן ז"ל)
הולך ורב מספר החוקרים הסוברים שההגדה של פסח, כפי שאנו מכירים אותה, נעוצה היטב ב"הגדה" שערך רבי עקיבא, כנראה בשנים 130-132 לספה"נ, ערב מרד בר-כוכבא. את ה"הגדה" הזו ערך רבי עקיבא, כנראה, מצירוף של שלוש "הגדות" שונות שהיו מונחות לפניו: של רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן-עזריה, של רבן גמליאל(שהיה הנשיא וראש-הסנהדרין אז), ושלו. כל "הגדה" כזו עסקה בנושא אחר של ליל-הסדר, לפי שיטת אותו חכם. על חכמים אלה מסופר בתלמוד שניפגשו והתוועדו בהזדמנויות שונות, למטרות שונות. כולם חיו אז ופעלו בארץ ישראל והיו מאנשי ההנהגה החברתית והלאומית בדור השני שלאחר חורבן הבית. כמעט כולם הודו בעליונות חוכמתו של רבי עקיבא והסכימו כמעט עם כל השגותיו ורעיונותיו. למרות שהיה, כנראה בן-גרים, או שהתגייר בעצמו, והחל לימודיו רק בגיל מאד מבוגר, התעלה על רבותיו וזכה לאלפי תלמידים ומעריצים והיה לאחד ממנהיגי היישוב היהודי בארץ. בכח סמכותו הרוחנית והדתית הרבה היה הוא זה שקבע את ספרי התנ"ך הקאנוניים (והכניס, במאמץ רב, גם את "שיר השירים" , בניגוד לעמדת רוב החכמים), והוא זה שקיבץ את כל המדרשים סביב פסוקי-התורה וכל הההלכות של "תורה שבעל-פה", מיין וסידר אותן לפי נושאים ואירגן אותן בצורה שיטתית, כך שיוכלו לעבור מדור לדור – זוהי ה"משנה". לכן רבי עקיבא נקרא גם "אבי המשנה". אבל הוא לא הספיק לסיים את המבצע האדיר. תלמידיו, החכמים הגדולים של הדורות הבאים, המשיכו בכך , וכעבור 80 שנים רבי יהודה הנשיא ערך את ה"גמרא" של ה"תלמוד הירושלמי", לפי שיטת רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא. כנראה, שרבי עקיבא מיזג גם אותן "הגדות" וערך אותן לפי שיטתו ואיחדן ל"הגדה" אחת, העוסקת רק ביציאת עם ישראל ממצרים משיעבוד לגאולה - כרמז ליציאת עם ישראל בימיו מהשעבוד הרומי לגאולה משיחית בידי בר-כוכבא.
רבי עקיבא בן יוסף (50 - 134 לספירה בערך), "אבי המשנה", היה גם איש אופטימי, איש התנופה וההעזה בהנהגה החברתית והלאומית, תומך נלהב במרד בר כוכבא וראה בבר כוכבא את המלך המשיח והיה,אולי, גם אחד מיוזמי המרד. מקורות חז"ל מספרים על מסעותיו של רבי עקיבא בארץ ישראל ובתפוצות. יש הסבורים כי נסיעות אלו נועדו לחזק את הקשר עם קהילות ישראל, ויש הטוענים כי הן נועדו לסייע בארגון מרד בר כוכבא .
רבי עקיבא היה מחנך דגול, שתוך שנים ספורות נקהלו סביבו אלפי תלמידים. בבית מדרשו של רבי עקיבא נוצרה אחת משתי הגישות הפרשניות במדרשי הלכה, המעניקה משמעות מיוחדת לכל אות ואות או מילה חוזרת בתורה ולכל צירוף יוצא דופן, ומוצאת בהם "תילי תילים של הלכות". כנראה שהיה זה רבי עקיבא, המחנך הרגיש, ששם לב שהחובה החינוכית להנחלת סיפור יציאת-מצרים מופיעה ארבע פעמים בתורה , ובכל פעם בנוסח שונה-במקצת. ודרש-הסביר זאת בכך שכל נוסח כזה מתאים לסוג אחר של "בן" – ומכאן "ארבעת הבנים" שבהגדה. ייתכן שבית מדרש זה שבבני ברק נזכר בהגדה של פסח - בתיאור ליל הסדר של חכמים, ובהם רבי עקיבא, "שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: 'רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית'". סיפור זה מתפרש כעדות להתלהבות ולדבקות בלימוד תורה באותו בית מדרש, עד כדי איבוד תחושת הזמן. ויש המפרשים גם סיפור זה כמעיד על ההכנות למרד בר כוכבא.
במקורות מתואר רבי עקיבא כאחד מארבעת החכמים שנכנסו לפרד"ס(ראשי תיבות של פשט,רמז,דרש,סוד) - לאותו גן שמימי של מיסטיקה יהודית, שאליו זכו להיכנס רק קומץ בעלי קבלה יודעי ח"ן (חוכמה נסתרת). כל האחרים ניזוקו או מתו – ורק הוא היה היחיד שיצא בשלום - ללא פגע, וזאת בזכות זה שהכין את עצמו היטב לסיטואציה בלימוד מקיף ועמוק ושליטתו בתורת הנסתר. במה זה קשור אלינו, לגשר? ולגישתו "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'"(ויקרא י"ט, ח) רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" ?
לפני 62 שנים, ממש בתקופה זו, הרגישו חברי "גשר הישנה", שסכנה בטחונית ממשית מאיימת עליהם ועליהם להתכונן לקראתה. היה ניסיון גניבת-העדר, וגם התנקשות בחיי שני חברים. למרות שעדיין אף ישוב בעמק-הירדן לא הותקף, החלו חברי-גשר לחפור תעלות-קשר ובונקר-לוחמים, והתחפרו היטב לעומק בכל תחומי חצר-הקיבוץ, והכינו אף עמדות-ירי מדופנות שקי-עפר - למרות שהיו חברים שטענו שזה מיותר. אפילו את יום-השבתון של חג הפסח הם הפכו ליום-חול (תרתי-משמע), כמסופר בעלוני-גשר וביומן המלחמה שכתב אז רזי סולודר. שקדנותם זו הוכיחה עצמה היטב כבר בימי-הקרב , שבאו מהר משסברו. התעלות העמוקות איפשרו קשר בין מקלט-המטה והלוחמים בעמדות המרוחקות, העברת מזון ומשקה חמים – ומידע. ובימי-מתח, כשלא ניתן לרכז את הלוחמים – גם "צוות ההווי" של הגמלון ואפילו אמנים שהגיעו מבחוץ, זחלו בתעלות-קשר אלה והופיעו בכל העמדות. היתה בכך תרומה עצומה למוראל הלוחמים – ולעמידתם העזה .
כעבור 15 שנה, בחג המשק שב"גשר החדשה", יסיים דוד כהן את הסיפור המופלא שהקדיש לילדי גשר במילים הבאות :" והם שבו, בני גשר, ואיתם כל יישובי עמק הירדן וישראל כולה, היכו באויביהם ויהדפום מעבר לגבולם, וילדי גשר שבים ובאים לביתם החדש, הבית שלשפת הירדן ולרגלי הר כוכבא. ובדממת הקודש שבליל התקדש החג בגשר ישמע הקול השואל: "ירדן ירדן, העוד תתעצב על החבל שנפל בחלקך?"
שוטף לו הירדן, זוהרים מימיו הצלולים והוא שר שיר הודיה, שיר תהילה לבני גשר וילדיהם. ובמרומי הר כוכבא יפרוש רבי עקיבא ידיו ושפתיו דובבות:" תלמידי- גיבורי ואתה בר-כוכבא המפקד: לא לשווא נפלתם, קמו לכם יורשים, אמנים יורשים הממשיכים את שרשרת הגבורה בישראל."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה