הרצאות לגמלאים : מה היתה אותה גיזה פלאית? -מעובד ומסופר בידי יוסף אלון
בעיר הקדומה אורכומאנוס , בבויאוטיה (היא "ארץ הפרה" ביוונית) שביוון, חיו המלך אתאמאס ואשתו נפלי ולהם שני ילדים: פריכסוס ו-האלה. אבל, המלכה נפלי מתה כשהילדים עוד היו צעירים, והמלך נשא לו לאשה שניה את אינו, בתקווה שתהיה אם טובה לילדיו הרכים. ואכן, אינו באה מבית מכובד ומהולל : בתם של המלך הגיבור קאדמוס מתבאי ואשתו הרמוניה, בת האלים ארס ואפרודיטה. גם אמה וגם שלוש אחיותיה היו נשים מכובדות. אלא שלאחר שילדה לו שני ילדים, זממה להרוג את שני ילדיו הראשונים, מאשתו הראשונה . בדרכי-סתר היא שיכנעה את נשי העיר, הממונות על זרעי-החיטה , לשטוף ברותחין את הזרעים המיועדים לזריעה. הגיע החורף הגשום, אך, כמובן שהחיטה לא עלתה בשדות והיתה צפויה שנת בצורת. כפי שצפתה אינו , שלח המלך בעלה שליחים לשאול באוראקל של אפולון בדלפי, מה עליו לעשות כדי לפייס את זעם האלים (גם ביהדות האמינו שהבצורת היא עונש שהאל מטיל על האנשים). כשחזרו השליחים אינו הצליחה לשחד אותם להודיע למלך, בקול רם ובפרהסיה, שהאלים תובעים כקורבן את ילדי המלך ! רק אז יחלו הזרעים לנבוט בשדות.
אימת הרעב נפלה על העם , ודברי הנבואה נפלו על המלך כרעם ביום בהיר. בלחץ אנשי עירו נאלץ המלך האומלל להישמע לנבואה הנוראה. את מעשה הקורבן קבע לבוקר המחרת.
Phrixus & the Golden Ram, Athenian red-figure pelike
C5th B.C., |
אלא שבלילה הופיעה נפלי בחלום לשני ילדיה וציוותה עליהם להימלט על נפשם – ומיד. עליהם לצאת אל מחוץ לעיר, שם יחכה להם איל קטן, האיל האגדי כריסומאלוס (Χρυσομαλλος), שיקחם על גבו למקום מבטחים. פריכסוס ו-האלה התעוררו מיד, ומיהרו אל מחוץ לארמון ומחוץ לעיר. כבר מרחוק שמעו את געיית האיל ורצו לקראתו. לפניהם עמד איל-כבש מיוחד במינו, יצור אלוהי ונהדר המכוסה כולו בצמר-זהב. הוא דיבר אליהם והסביר להם כי נשלח על ידי הרמס, לבקשת אימם. כעת עליהם להזדרז ולעלות על גבו ולהחזיק היטב בצמרו , ולבל ירפו, כי הם עומדים להמריא ולהסתלק במהירות. וכך היה. הם רכבו עליו כעל סייח, טסו במהירות הציפור, עברו ביעף על פני עמקים ושדות, גבעות והרים. בהתחלה הכל היה נפלא, ואף מזג האויר שיחק לטובתם. הלה ופריכסוס נהנו וצחקו באושר ועליצות. אך המסע נמשך ונמשך, והנה כבר ערב ושני הילדים התעייפו מאד. ואז כשטסו בשחקים שמעל לים השחור מזרחה, החלה סופה עויינת. גלי הים הגבוהים ושריקת הרוח הפחידו את האלה הקטנה, עד שנשמטה אחיזתה באיל והיא נפלה מטה-מטה אל הים הסוער וטבעה בין גליו. לפי גירסה אחרת האלה, בשבתה על האיל, נרדמה מרוב עייפות ואז נפלה ממנו אל הים. מאז נקרא המיצר הלספונט, המיצר של האלה, לזיכרה.
האיל המשיך בטיסתו מעל לים השחור, והביא את פריכסוס אל ארץ קולכיס, בה משל המלך אייטס, בנו של הליוס, אל השמש, ואחיה של המכשפה הקוסמת קירקה. אייטס קיבל את פריכסוס בסבר פנים יפות וגידלו בחצרו כנסיך לכל דבר ועניין. פריכסוס דאג לאיל-הזהב שהביאו וטיפל בו במסירות רבה. כשבגר פריכסוס , ייעד אותו המלך ליורשו ונתן לו את אחת מבנותיו לאשה. בינתיים הזדקן האיל מאד וביקש (הרי הוא דיבר בשפת-אנוש !) מפריכסוס שיזבחו לזאוס, ראש האלים. כך נעשה, ואת פרוות הזהב, שנקראה עתה "גיזת הזהב" העניק פריכסוס למלך אייטס כשי. כי תכונה מיוחדת יש לפרווה זו: היא מגינה מכל משמר על הארץ בה היא שוכנת. ברוב פאר והדר-עם תלה אותה המלך על עץ האלון הקדוש שבחורשה הקדושה לארס. ושומר איום הושם עליה: דרקון אדיר-כח, בעל אלף עיניים, שאינו נרדם לעולם, לבל יעז אדם לגנבה משם.
- ראה המשך : הרצאות לגמלאים :אנשי תחבולות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה