הרצאות לגמלאים :הסנדל האחד

בס"ד

הרצאות לגמלאים :הסנדל האחד

ירד לו יאסון בשביל אל מורד ההר ופניו אל העיר הבצורה שעל שפת הים, הקורצת לו מרחוק בבתיה הלבנים. והנה, לרגלי ההר חסם את דרכו הנהר אנאורוס הגועש ושוצף בשטף מימיו.  ברצותו לעבור מצא רק מקום אחד שניתן לעבור בו, בקושי רב ובסכנה, וללא כל מטען, בגלל הזרם העז והאבנים החלקלקות. על שפת הנחל הגועש נטש את חפציו , ורק את הצרור הארגמני קשר למותניו, מחמת סכנת הטביעה. והנה, בעודו פוסע בזהירות אל תוך הזרם הסוחף, שמע לפתע קול בכי תמרורים ונהי רב מהגדה אותה עזב. זקנה כפופה-שפופה ישבה שם, מקומטת ומכוערת, בשמלה בלה, אפורה מזוקן וקרועה, ומיררה בבכי שאין מי שירצה להעבירה את הנהר! יאסון, שהיה כבר קרוב לחצות את הנהר, שב לאחור. בזהירות ניגש יאסון אל הזקנה הזרה המוזרה והציע לעזור לה. בחפץ-לב, אך בזהירות רבה,  הוא לקח את הזקנה המסכנה על שכמו , למרות הסכנה הברורה הנשקפת ממי הנהר הבוגדניים. למרות צעקותיה הניחרות, גידופיה על עצלנותו וגולמניות-תנועותיו, בעיטותיה בו  וטרוניותיה על חוסר-שימת-ליבו  -  עבר איתה את הנהר בשלום. בגדה שמנגד הורידה בעדינות וזהירות מעל שכמו ופנה ללכת לדרכו, אבל אז נדהם לפתע ממראה-עיניו: הזקנה הכפופה התיישרה לפתע, כבמטה-קסם, הזדקפה וקומתה גבהה פלאים עד מעל לעננים. כשראשה נגע בשמיים הפכה גם שמלתה לכחול נפלא ומושלם ופניה נעשו חלקות ואציליות מאין-כמותן. כתר כוכבים מוזהב הופיע על ראשה . שמש וירח וכוכבים נצצו היטב בשימלתה... "אכן, יאסון בן-אייסון" אמרה לו , בקול אימהי מתוק-כדבש, חזק וצלול ובהיר ורך כאור הירח, קול שאף פעם לא שמע עד אז, "דע לך שזכית לעזור להירה, אלת השמיים. עברת את מבחני בהצלחה. אני מאחלת לך רוב אושר והצלחה, יאסון. מהיום אעזור לך - ובכל אשר תלך  -   עזרתה הנעלמה של הירה תלווה אותך". אמרה ונעלמה.

מזג-האויר היה בהיר ונאה. שיערו הזהוב גלש כאשד שופע על גבו, ועור ברדלס סכך על כתפיו הנהדרות והרחבות. יאסון הנדהם , שרוחו היתה טובה עליו וחדוות-הנעורים מילאה את ליבו , כה מיהר לדרכו, שלא שם לב בכלל, שבתוך בוץ-הנהר השאיר אחד מסנדליו. לעת הצהריים הבחין לפתע בחומות העיר הנשגבה. הן זו יולקוס, עיר מולדתו, שאותה לא הכיר. הנה עבר ליד החורשה הקדושה שבקצה הכרך, ובה מזבח קדום של פוסיידון, אביו של המלך פליאס, ועליו עוד נשרפים הקורבנות הטריים, וסביבו המולת-אחרוני-החוגגים, הפונים לשוב העירה. הוא פנה היישר אל תוך העיר ובא בלי-מורא אל כיכר-השוק, שם נאסף הקהל. איש לא הכירו, אך כולם תמהו למראה העלם יפה-התואר שבא מהדרך הרחוקה, עד שהנאספים תהו אם לפניהם אל או בן-תמותה. ושאלו איש את רעהו "היתכן שזהו אפולו ? אולי ארס, אדונה של אפרודיטה? אך ודאי שאין הוא מבני פוסיידון, שהרי מתו כולם. פליאס הרגם : הן את דרכו אל כס המלכות הוא סלל בדמם !".

בין הכוהנים התבלט המלך, לבוש זהב וארגמן, שהתפלל מלא דאגה ודיכאון. דאגה חמורה הטרידה רוחו: לא מזמן שלח שליחים למנבאה אשר בדלפי עם שאלה על המשך שושלתו, אבל התשובה שקיבל היתה איומה , ונטלה ממנו מאז את שלוות-נפשו:

"סופך למות מבני משפחתך –

הימנע מפגישה עם אדם שיהיה נכרי ואזרח כאחד,

שיירד מן ההרים נועל סנדל אחד בלבד,

 ובלכתו מערבה ייכנס לתחום העיר יולקוס המהוללה".

ודווקא ברגע זה, כשסיים להקריב לאביו פוסיידון, אל הים האדיר, כדי שיעזור לו לבטל את רוע-גזירת-הגורל , הסתכל סביבו באימה ופחד. בעיקר הסתכל לעבר רגלי העוברים לידו.  
לפתע  ראה את יאסון  -  ונרעד כולו. יש אומרים שבשורת הזר המוזר הגיעה אליו לארמון ואז מיהר להגיע למקום. לפניו עמד עלם גבה-קומה ויפה-תואר, בריא וחסון, כובע רחב-שוליים של נוסע תלוי על שכמו , החנית ביד ימינו – הוא בא מן ההרים שבמזרח   ונועל רק סנדל אחד !

הצביע עליו המלך לאשר-על-הארמון וביקש להזמין את הזר אל הארמון בלי שהיות. אמנם, יאסון מעודו לא דיבר עם מלכים, אבל הוא התחנך בין נסיכים ובני-אצולה. הוא לא נרתע ולא נפלה רוחו בעומדו לפני פליאס. בלי כל פחד אמר את שמו והראה לעין-כל את חיתולי-הארגמן בהם נעטף בהיותו תינוק – שעליהם רקמה אימו את סמלי בית-המלוכה ואת שמו. וסיפר שגדל במערתו של חירון. 

-         ראה המשך : הרצאות לגמלאים : "אתה האורח !"