אלו פרחיו של אחד משיחי הגן היפים ביותר שלנו. הצמח נקרא בשם משונה ומוזר: בוגנוויליה .
הבוגנויליה היא מטפס שענפיו מעוצים ועליהם קוצים חדים , בעזרתם הצמח ניתלה ומכסה שיחים , עצים וגדרות . הענפים ארוכים , משתרעים בגובה ולצדדים . אורך הענף יכול להגיע ל-18-30 מ' .פורח כמעט כל השנה. הפרחים פשוטים , קטנים , בעלי עטיף לבן-צהבהב בקבוצות של 2-4 . הם מודגשים על ידי החפים הצבעוניים הגדולים המגינים עליהם . צבע החפים משתנה מלבן-שלג לורוד, אדום וסגול . אשכולות הפריחה בולטים, כי הם בקצות הענפים ומקובצים בצפיפות ומהווים את הרקע הצבעוני האהוב של המטפס ומקנים לו מראה נהדר ואצילי ( ורומנטי ). החפים , ברוב הזנים, נשארים על הגבעול זמן רב לאחר נפילת הפרחים . החפים מתייבשים ונראים כפיסות נייר צבעוניות קטנות מכאן כינוי הצמח באנגלית "פרח הנייר" . בארץ אין הבוגנויליה מייצרת זרעים ולכן מרבים אותה על ידי ייחורים . הריבוי קל , בבתי-ערפל .
הבוגנויליה נפוצה כצמח נוי אהוב בגנים הפתוחים בכל האיזורים האקלימיים החמים והנוחים . בארצות קרירותהיא גדלה בעציצים ואדניות המוכנסים בחורף לחממות או לבתים , בגלל רגישותה לקור עז וממושך , ומוצאת החוצה בעונות החמימות . כך היא הפכה לסימן היכר ו"סמל מסחרי" של ערי מרחצאות חמים כטבריה "שלנו" ושל כפרי-תיירות, איים וערי-נמל סביב הים התיכון , הים הקריבי ועוד. הבוגנויליה משמשת בגננות כמטפס על קיר הבית, על גדר בנויה חזק , על שער או קשת-שער חזקים , בכניסה לחצר הבית או לגן. טובה להסתרת מחסנים ומקלטים ולקירוי פרגולות . כאמור, אפשר לגדלה בעציץ , כשיח קטן או כעץ קטן על גזע - בתנאי אור שמש מלא וגיזום מוקפד . בחורף קר עלול הצמח לסבול ולהשיר עליו ולהשחיר - אז אסור לגזום אותו , פן ייפגע עוד יותר . ניתן לגזום רק עם התייצבות הימים החמים - ובעיקר הלילות – באביב המוקדם . אז יתפתחו בקלות נצרים וענפים חדשים . באיזורים קרירים הצפויים לסכנת קרה – ניתן להגן על הגזע על ידי עטיפתו בקש וניירות או קרטון . בעיקר רגישה לקור הב' החלקה . יפה להכין עציצי ב' למכירה כשכורכים הענפים סביב לולאת ברזל או חישוק . בעציץ שקוטרו
המשך בפרק הבא : הרצאות למבוגרים : הבוגנויליה בגן-הנוי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה