בס"ד
על חידוד חשיבה ושיפור הזיכרון – יוסף אלון
התפיסה שלנו את העולם שסביבנו מבוססת בעיקר על חושינו. אנו קולטים את העולם דרך הגירויים הייחודיים המגיעים אל אברי החוש שלנו . מהחיישנים עוברים הגירויים אל המוח ושם מעובדים, כדי לספק לנו את התמונה , או המידע ההכרחיים להישרדותנו וקיומנו. לבסוף, חלק מהגירויים האלה, ומתובנותיהם [=תוצרי העיבוד שלהם במוח !] נאגרים בזיכרון. האיחסון בזיכרון מושפע מאד מ"רעשי-הרקע" ומה"רעשים הפנימיים" שבתוכנו, איכויותיהם ועוצמותיהם, בזמן החווייה, לפניה ואחריה, ומהעומס שלהם [=כמות, צפיפות, עוצמה, וכו] מול עומס המערכת שלנו. כך נבנה הזיכרון שלנו, ובו גם "תמונת העולם" שלנו, היכולה להשתנות כל הזמן.
אבל, ככל שאנו מתבגרים, הגוף הופך פחות ופחות ממושמע - ליקויי שמיעה וראיה, האטה מוטורית של הרפלקסים, ירידה בכישורים קוגניטיביים ומנטאליים, חוסר קואורדינציה וגמישות, טווח תנועה מוגבל וקשיי ריכוז... כל אלה מקשים על יכולת השליטה בעצמנו ומקבלים נפח גדול יותר ככל שאנו מתבגרים. אובדנים אלה בכישורים ובבריאות מצטרפים לאובדן חברים ויקירים, לצורך, לפעמים, לצאת מביתנו המוכר אל דיור חליפי מוגן, אל סביבה חדשה וזרה.
דווקא כעת, כשאנו כה זקוקים לחושינו, כדי להתמצא בנופים המוסדיים והאנושיים החדשים (והמפחידים . . .) , חושינו אלה בוגדים בנו. אנו מבולבלים ומתבלבלים בקלות. שלא-בכוונה, אנו נוטים לראות מציאות מעוותת ועושים שגיאות רבות, שלא בטובתנו , ולא בטובת מכרינו החדשים.
קורס של חידוד חשיבה חיובית ושיפור הזיכרון, עם כישורי-תודעה נוספים, יכול לשפר מצבנו ללא-הכר. ההעצמה האישית ,עם שיפור היכולות השכליות והגופניות, אותן היזנחנו במהלך "שנות הריצה" שלנו, יעזרו לנו במצבים החדשים ובמקומות החדשים אליהם הגענו, כדי שלא נזדקק להיתמך על כל צעד ושעל. עצמאות זו, כשלעצמה, תחזק אותנו ותעודד אותנו ותמריץ אותנו לחפש פתרונות מיטביים ב ע צ מ נ ו .
כמעט בכל מרכז דיור מוגן , או בית-אבות, מקדישים חלק מהמפגשים עם הדיירים להתעמלות, יוגה, פילאטיס וכו' בחדרי-כושר , אם יש, או אולם . כן, גם להרצאות פרונטאליות באקטואליה, תנ"ך, ספרות, שפות וכד', בהן משתתפים הדיירים כמאזינים פאסיביים. אבל מה עם שמירת הכישורים השכליים ? מה עם חדר-כושר לשכל ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה