אני משלב אקטואליה
בהרצאותי הרב-תחומיות, ולכבוד שובו של גלעד שליט מצאתי מדרש אגדה תלמודית, יוצא מהכלל טוב ויפה, על פידיון שבויים הקשור לענייננו : ( גיטין נח
ע"א):
"מעשה ברבי יהושע בן
חנניה שהלך לכרך גדול שברומי.
אמרו לו: "תינוק (יהודי שנשבה) אחד יש
בבית האסורים, יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים."
הלך (רבי יהושע בן-חנניה) ועמד על
פתח בית האסורים. אמר : "מי
נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?"
ענה אותו תינוק ואמר : "הלא
ה' זו חטאנו לו. ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו"
(כלומר: השלים את הפסוק שאמר הרב).
אמר: "מובטחני
בו שמורה הוראה בישראל. העבודה, שאיני זז
מכאן עד שאפדנו בכל ממון
שפוסקין עליו!"
אמרו : "
לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטין, עד שהורה
הוראה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע".*
הוראה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע".*
הדברים
שאביא להלן מבוססים על פירושו המאלף של הרב יצחק בלאו** ממכללת הרצוג.
הרב בלאו מעלה תמיהה הלכתית:
כיצד נשבע ר' יהושע בן חנניה ש י פדה את הילד בכל מחיר והרי "אין פודין את
השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (גיטין מה ע"א). ומסביר,
בשמו של הרב אונטרמן, שעשה זאת בגלל : א. סכנת נפשות. ב. משום שהילד השבוי היה
מופלג בחוכמה, כי הוא מצטט בפסוק את דברי
גדולי העם, שמקבלים על עצמם את האחריות לחטאי-העם , למרות שהם עצמם לא חטאו. התינוק
השבוי, לא רק ציטט את הפסוק אלא הדגיש והטעים במפורש את האחריות שהוא לוקח על
עצמו כי למד, ש"בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן עומד
העולם", ואין לו שום טרוניה על העונש שהוא מקבל כי הוא ראוי לכך, כי גם
לו יש חלק בחטאים אלו. " וכששמע רבי יהושע בן חנניה דבריו של תינוק זה,
" , אומר הרב בלאו, "נשבע להוציאו מבית הכלא בכל מחיר, כי דמות
כזו ,שמקבלת אחריות, היא הדמות שמסוגלת להעלות את העם מרמתו הרוחנית הירודה. "
ואם ילד זה כשהוא קטן מדבר בצורה כה בוגרת ואחראית אין ספק שכשיגדל יהיה אחד ממורי
הדור ומאירי הדרך ... "
* האגדה נמשכת ומספרת גם על
ילדיו של רבי יהושע בן חנניה , שגם הם נישבו . ראה שם, בהמשך.
** הרב יצחק בלאו : "פדיון שבויים יתר על כדי דמיהן " מסכת גיטין דף נח. באתר "דעת" ללימודי יהדות ורוח של מכללת הרצוג. .מאמר זה פורסם בשינויים קלים: הרב יצחק בלאו : "פדיון שבויים יתר מכדי דמיהן
- נסיון פרשנות לאחת מאגדות החורבן",
בכתב-העת "שמעתין" גליון מס'
156 (ניסן סיון תשס"ד) ענ' 135-143 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה