אפולו היה גיבורן של אגדות רבות, בצורות ואופנים ומופעים רבים : אל האור והאמת, אל השמש ואל הנבואה, אל הנעורים ומגן-הנערים, אל הכנסת-האורחים, אל שדות-המרעה והרועים ועדריהם, אל הקשתים, אל הרפואה , פטרון המוזיקה המוזות והתרבות, ועוד ועוד, אבל גם אל המגיפות, אל העכברים. כה רבים תפקידיו האלוהיים שרק הרמס מתחרה בו במספרם. מעטות הן האגדות המיתולוגיות שאינו מופיע בהן, כמוהו כאביו זאוס. תכונת-אופי בולטת משותפת לשניהם : חוסר יכולת או חוסר רצון להתאפק, חוסר ריסון עצמי, בעיקר כשמדובר במושא תאוה מינית. אכן, שניהם טרדנים מיניים כפייתיים בלתי-נלאים וחסרי-מעצורים(!). משותפת להם גם תכונה נוספת, נבזית אף היא: מרגע שהשיגו את מטרתם, הם נוטשים את האהובה לגורלה [המר, בדרך-כלל], ללא שום נקיפות-לב ומצפון. כבר סיפרתי על תוצאות אהבתו הנכזבת של אפולו לנימפה דפנה.
בהקשר לכך עלו בי שורות מספר משיר לא כל-כך ידוע (של זאב ז'בוטינסקי ?...). זהו שיר "נועז", עם נימה ארוטית בוטה. אפילו "גס". לכן לא נראה לי שזו זהות מחברו. האמנם ? מי מכיר ? מי יודע ?
השיר מתחיל בתיאור נערה היוצאת לבדה אל החורש ואז... "ארבעה אז הקיפוה,/ רם כארז כל אחד ./ הראשון , בחור צנוע,/ לה התיר חגורת-בד" . גם שני האחרים לא טומנים ידם רק בצלחת ו"עוזרים לה" להתפשט. עד ש"הרביעי - אך משירנו/ יש למחוק פסוק אחד, / פן תינהרנה גבירותינו/ אל החורש הנחמד".
ובהקשר דומה נכתב שירה של נעמי שמר "ולס להגנת הצומח" , שלדברי המשוררת עצמה נכתב כמחאה על החוק למען צמחים מוגנים, בעוד לא מיושם החוק למניעת מעשים מגונים : "רק אלי אין החוק מגיע./ רק עלי איש אינו שומר./ לו היו לי עלי-גביע ,/ אז היה מצבי אחר". . .
ועל כך - בפרק הבא: מיטב השיר כזבו ג'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה