הרצאות לגימלאים: כשאת אומרת "לא"

המשך הסיפור המרתק על אפולון. מתוך הרצאות לגימלאים. 

יום אחד, כשאפולון בילה במחיצת ידידיו ונערותיו באחו, ראה לפתע , מרחוק נימפה יפהפיה. היתה זו דפנה, ביתו הנאה של אל-הנהר פנאוס. בהביטו בה , חש אפולון , לפתע, כאילו חץ-האהבה פילח את ליבו ותשוקה עזה החלה מפעמת בו אל הנערה. ואכן, היה זה אחד מחיציו של ארוס, שהחליט להוכיח לאל הנעורים והאמת , "בדרך הקשה" והמוחצת , מי הקשת הכי טוב, וגם לנקום בו על דבריו הפוגעים. ולכן, בו-ברגע ששלח את חץ-האהבה המוזהב אל ליבו של אפולון, שלח גם חץ-עופרת פגום-קצה, חץ תיעוב, אל ליבה של דפנה.  אין יצור בעולם שיכול לעמוד בפני חיציו של ארוס, וכך קרה , לאסונם, גם לאפולון ולדפנה. מה עוד שדפנה החביבה השתייכה לפמליית הנערות והנימפות של ארטמיס, אחותו התאומה של אפולו, אלת הציד, מגינת חיות-הבר והנערות. ארטמיס נדרה לשמור על בתוליה, וחייבה בכך אף את מלוותיה. ככל הנערות בחבורה זו נדרה גם דפנה לא להתאהב באף גבר. "מתי כבר תינשאי לגבר ?" היה אביה חוזר ושואל אותה "מתי אזכה ללטף את ראש נכדי?" אך היא היתה משיבה לו שכך החליטה , וכבת-לווייתה של אלת-הציד הבתולה-לנצח, חייבת גם היא להתנזר מגברים ולשמור על בתוליה. עד שלבסוף, ויתר אביה ונשבע לשמור ולהגן עליה באשר תלך.

את כל זה לא ידע  אפולון, אל הנבואה והאמת ? לתדהמת הנערה ולמבוכתה הרבה, החל אפולון מופיע לפניה בכל הזדמנות ובכל אשר הלכה. הוא, היפה שבאלים, הופיע לפניה במלוא-יופיו, דיבר אליה ברוך, ואף ניגן לה בניבלו הקסום ממיטב הנעימות, ניסה לשדל אותה, להסביר לה עד כמה היא שבתה את ליבו. אך כל מאמציו היו לשוא. היא מיד היתה מתחמקת בתיעוב, מתרחקת בפחד, מסתלקת ובורחת , כל עוד נשמתה בה. אך ככל שהיא התרחקה, היה הוא מנסה להשיגה, להתקרב אליה. והיא היתה נפחדת עוד יותר. עד שיום אחד, הוא היה נועז עוד יותר ונחוש להשיגה. דפנה נמלטה ממנו כארנבת מפני הנמר, בלי שים-לב לשיחים המורטים שמלתה ולקוצים ולאבנים ששרטו את רגליה. בברחה מפניו חלפה דרך חורשות ויערות, על-פני הרים וגיאיות, עד שחשה שהנה-הנה הוא מושיט ידיו ועוד רגע ישיגנה....